עביד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

החלטה

בפני בר"ע על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ קורין יצחקי אשר חייבה את המבקש לשלם את חובו למשיבה בתשלומים של 1,388 ₪ לחודש. המבקש טוען כי סכום זה אינו תואם את יכולתו, שעומדת על 200 ₪ לחודש, בהתאם להכנסותיו והוצאותיו כפי שנמסרו לרשמת ההוצל"פ במסגרת ההליכים שלפניה. יש לציין כי הסכום שנקבע על ידי כב' הרשמת נקבע מחמת כך שהמבקש משלם סכום זה כהחזר הלוואה שנטל מבנק לאומי, כאשר סכום זה משולם שלא במסגרת ההוצל"פ. כב' הרשמת קבעה כי החזר חוב אחר שאינו בהוצל"פ מהווה העדפת נושים אסורה ומשכך קבעה את ההחזר לפי גובה ההחזר שמבצע המבקש מחוץ להוצל"פ.

המבקש טוען כי גם ההחזר של ההלוואה שמחוץ להוצל"פ הוא לבנק לאומי, שהוא הזוכה בתיק זה (המשיב), ולכן לא נכון לדבר על העדפת נושים.

המשיב טוען כי כב' הרשמת עשתה חסד עם המבקש שכן היה עליה להתחשב גם ביכולת של בני משפחה, הן יכולת ממשית והן יכולת פוטנציאלית, לכן ניתן היה לקבוע אף החזר של 4,000 ₪ לחודש.

המשיבה הסכימה שתינתן החלטה ללא דיון ואף המבקש הסכים כך (בהעדר בקשה לקיום דיון ולפי החלטות שניתנו בתיק).

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשמת. כידוע, קביעת תשלומים שישלם חייב בהוצל"פ נתונה לסמכותו של רשם ההוצל"פ, הוא בעל המומחיות בנושא זה ובית משפט של ערעור יתערב רק במקרים בהם ישנה טעות בולטת בהחלטת כב' הרשם. בנדון דנן, נקבע תשלום בהתאם להחזר שמבצע המבקש לחוב אחר (הלוואה) שאינו במסגרת חוב בהוצל"פ. אין ספק שחוב כזה, גם אם הוא משולם לאותו נושה, מהווה העדפת נושה שאין לו תיק הוצל"פ על פני נושה שכבר קיבל פסק דין. ברור שלא ניתן לאפשר לחייב בהוצל"פ להעדיף תשלום חובות שלא ניתן בגינם פסק דין על פני חובות שניתן לגביהם פסק דין. לפיכך, בצדק קבעה כב' הרשמת תשלום כפי שקבעה ואין מקום ליתן רשות לערער על כך.

אני דוחה איפוא את בקשת רשות הערעור ומחייב את המבקש בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ שישולמו מתוך כספי הערובה שהפקיד המבקש.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: